הוצאות עסקיות
אין בעל עסק, אשר לא מצא את עצמו לפחות פעם אחת מתחבט מול חשבונית או קבלה עבור מוצר או שירות שרכש ותהה לעצמו אם הרכישה התבצעה למטרה עסקית. הסיבה לכך ברורה: כל חשבונית המעידה על הוצאה, מהווה הכרה גדולה יותר של הוצאות ובתשלום מיסוי נמוך יותר על ההכנסות.
ע"פ ההגדרה היבשה - הוצאה עסקית היא הוצאה אשר נועדה לייצר הכנסה. הגדרה יבשה זו לוקה בחסר ואין ליישם אותה באופן גורף.
כך למשל, ביטוח של נכס עסקי הינו הוצאה עסקית לגיטימית הגם שהביטוח אינו מיועד להכנסה עתידית. גם דו"ח חנייה עבור רכב שפרק סחורה אינו הוצאה עסקית, על אף שפריקת הסחורה נועדה באופן ישיר להגדיל את ההכנסה.
בטווח הרחב של סוגי ההוצאות העסקיות שיפורטו בהמשך, יש מרווח תמרון רב לשיקול דעת. עם זאת חשוב לציין, כי דיווח הוצאה כעסקית שמס הכנסה אינו רואה אותה ככזו או סובר שהיא מופרזת, רשאי, במסגרת פקודת מס הכנסה, להטיל קנסות ועונשים כבדים.
סוגי הוצאות עסקיות
גם אם ההוצאה העסקית היא לגיטימית, יש לנקוט משנה זהירות באופן דיווחה, משום שסוגי הוצאות שונים מדווחים ומוכרים באופן שונה. להלן כמה מהם:
הוצאה שוטפת: הוצאה זו נובעת ישירות מפעילות בית העסק וייחודית עבורו (כלומר, לא ניתן להשתמש במוצר או בשירות באופן פרטי) - רכישת מלאי, חומרי גלם וכיו"ב (הרשומים בדו"ח רווח והפסד תחת הסעיף "עלות המכר") ארגון כנס, פרסום באמצעי תקשורת ואחרים (הרשומים כ"הוצאות מכירה ושיווק" או "הוצאות כלליות") וכד'.
הוצאות אלו מוכרות כעסקיות, כל עוד התמחור שלהן אינו מופרז וכל עוד האסמכתאות בגינן (חשבונית מס או קבלה) מוכרות ע"י מס הכנסה.
הוצאה הונית: רכישת נכס או כל מוצר שיש עליו פחת. דוגמא לרכישה הונית היא קנייה של קרקע לצורך הקמת בית עסק. גם אם הקנייה מוכרת כהוצאה עסקית (כלומר, אין חשש שבעל העסק ישתמש בנכס כדי לגור בו) ההוצאה עבור הנכס לא תוכר כולה בשנה בה בוצעה, אלא לפי הפחת של הנכס.
במקרה של נדל"ן, קיים פחת של 3% ולכן כל שנה עסקית, יוכרו 3% מכלל העסקה. הפחת עבור מחשב הוא 33% ולכן כל שנה, תוכר שליש מהעסקה. כמובן עד הכרה בכלל הסכום ששולם.
קיראו בהרחבה על: תכנון מס בעסקאות נדל"ן
הוצאה חלקית: ישנן הוצאות אשר יכולות לשמש הן כפעילות עסקית לייצור הכנסה והן כפעילות פרטית - מוצרי מזון, דלק וכדומה. במקרה של דלק, קיימת הכרה בהוצאות דלק החל מנסועה (קילומטראז') מסוים אם הרכב עבורו מוכרות ההוצאות יכול לשמש גם למטרות פרטיות (מסחרית קטנה או אוטו פרטי).
במקרה של עוסק מורשה העובד בביתו, קיימת אפשרות להכיר עד אחוז מסוים (שאינו עולה 30%) מסך הוצאות הבית. חשוב גם כאן להחמיר בחישוב, משום שמס הכנסה עלול למצוא שאחוז הבית המיועד לפעילות עסקית גבוה בהרבה מהנהוג בעסקים מקבילים ולראות בכך כרישום כוזב. עבירה זו, כאמור, נושאת עימה עונשים כבדים.
הוצאה עונשית: הוצאה זו כוללת בתוכה קנסות לגורמים ציבוריים שאינן מוכרים כלל כהוצאה, גם אם הקנסות הן תוצר של פעילות עסקית. מקרה דו"ח החנייה שהובא בתחילת המאמר הינו דוגמא נפוצה להוצאה עונשית, אך גם תשלום קנס למס הכנסה בעוון איחור בהגשת דו"חות כספיים אינו מוכר כהוצאה עסקית.
שיקולים נוספים
מעבר להכרה בהוצאה העסקית, כל הוצאה מחייבת הכרה בתשלום מע"מ, המתקזזת כנגד תשלום המע"מ על ההכנסות. במקרים של הוצאה שהתבצעה שישה חודשים לפני שדווחה או קודם לכן, לא ניתן יהיה להכיר בהוצאת המע"מ (ללא כל קשר לסוג ההוצאה) ולכן חשוב לדווח על הוצאות אלו במסגרת זמן סבירה.
חשבוניות עבור רכישת מוצרים בחו"ל מוכרות רק אם המוצרים עברו רישום במכס. חשבונית מס שלא נופקה בישראל אינה מוכרת ללא אישור של המכס על רישום מוצרים אלו.
לחצו כאן להסבר מפורט על היטלי הסחר השונים
רישום כוזב של הוצאה עסקית
קיימים מקרים רבים של בעלי עסקים, שניסו לרשום הוצאות פרטיות כעסקיות. החל מבעל עסק שהציג את הוצאות הבר מצווה לבנו כהוצאות קבלת אורחים וכלה בבעלי עסקים שרשמו את הרכבים שקנו לבני משפחתם כרכבי עבודה.
כל חריגה מהטווח התקין נבחנת ע"י מס הכנסה ובמידה ונמצא כי החריגה אינה מוצדקת, הדבר עלול להסב נזק עצום כך שמעבר לשיקול המוסרי המובן מאליו, נקיטת מדיניות מחמירה לגבי דיווח ההוצאות במסגרת הדו"ח הכספי עשויה לחסוך עוגמת נפש רבה.